חוק יחסי ממון בין בני זוג , תשל"ג 1973 הינו החוק המסדיר את היחסים הרכושיים בין בני זוג שנישאו לאחר התאריך 1.1.74 במקרה של פקיעת הנישואין .
החוק מורכב משני חלקים : הראשון- מסדיר את נושא הסכם הממון, השני- דן במקרים בהם בני זוג לא ערכו ביניהם הסכם ממון, או שערכו הסכם ממון חלקי בלבד. במצבים כאלה תחול עפ"י החוק הלכת איזון המשאבים, דהיינו חלוקה שווה בין בני הזוג בזכויות ובחובות שצברו בעת חייהם המשותפים.
בעבר, כאשר לא הייתה הסכמה בין בני הזוג לגב חלוקת הרכוש ובני הזוג נאלצו להסתייע בפסיקת בית המשפט,חלוקת הרכוש נעשתה רק עם מתן הגט הפועל. לאחרונה, התקבל בכנסת בקריאה שנייה ושלישית תיקון לחוק יחסי ממון , המאפשר לבית המשפט לחלק את הרכוש המשותף לפני הגט . התיקון לחוק מדגיש כי הרכוש העומד לחלוקה כולל זכויות עתידיות לפנסיה , פיצויי פרישה, קרנות השתלמות, קופות גמל וחסכונות. כמו כן, בית המשפט רשאי להתחשב בנכסים עתידיים, לרבות בכושר ההשתכרות של כל אחד מבני הזוג.
התיקון לחוק יחול על מי שהגיש בקשה לביצוע של הסדר איזון משאבים לבית משפט לענייני משפחה או לבית הדין הרבני והתקיים אחד מן התנאים הבאים: חלפה שנה מיום שנפתח הליך להתרת הנישואין או מיום שהוגשה תביעה לחלוקת רכוש בין בני זוג, קיים קרע בין בני הזוג או שבני הזוג גרים בנפרד במשך תקופה של תשעה חודשים מתוך שנה, ניתן כלפי בן הזוג של המבקש צו הרחקה או הוגש נגדו כתב אישום בעבירת אלימות שבוצעה כנגד מי שמבקש את חלוקת הרכוש או ילדו.
לדעת חברי הכנסת שהובילו חקיקה זו, התיקון לחוק יאפשר לבני הזוג למצות את זכויותיהם הכלכליות לאחר כישלון הנישואין ומבלי להיות חשופים לסחטנות.
