גישור במשפחה המורחבת

זכויות הילד לקשר עם סבים וסבתות – תהליך הגישור ככלי לפתרון מחלוקות במשפחה בסוגיה זו
בבסיס העניין עומדת טובת הילד וצרכיו, והם אלה שצריכים להכתיב את הפתרון לשאלה . מחקרים הראו כי סביבתו הקרובה של הילד היא הבסיס להתפתחותו התקינה של הילד, הישגיו ואושרו. וסביבה זו היא בראש וראשונה משפחתו הקרובה. אך סביבתו של הילד היא גם במעגלים רחבים יותר של קשר כמו סבים וסבתות, דודים ודודות ואנשים אחרים.

כיום קיימת סקאלה רחבה של גישות לנושא, החל מהגישה השמרנית שרואה בהורים כאחראים בלעדיים על הילדים עבור בזכות סבים או אחרים לבקש מבית המשפט הסדרי ראיה עם הילדים במצבים כאלה ואחרים וכלה במדינות מתקדמות רבות שבהן החוק מקנה זכויות קשר לסבים, אפילו ההורים לא התגרשו או נפטרו. בעולם , כיום קיימת מגמה ברורה של הרחבת זכויות הקשר של הילד, בכפוף לשיקול העליון של טובת הילד ואף ראוי לציין כי תפיסת המעגלים הרחבים המשמעותיים בחיי הילד קיבלה את ביטויה גם באמנת האו"ם לזכויות הילד משנת 1989 שכידוע גם ישראל מחויבת לה , שם נדרשות המדינות החברות לאפשר לבני אדם מדרגות קירבה שונות לילד להיות בקשר עמו.

לעיתים בעת של משבר במשפחה עקב גירושין או פטירה נוצר נתק בקשר של הילד עם המשפחה המורחבת.

החוק המטפל בארץ בעניין זה הוא חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב - 1962 , המעניק אפוטרופסות טבעית על הילד להוריו בלבד ,רק במקרה של פטירה של אחד ההורים רשאי בית המשפט להורות על קשר בין הילד לבין הורי הנפטר.
הכנסת השש-עשרה חיברה הצעת חוק המרחיבה קשר זה ומדברת על הזכות של הקטין לקשר עם בני משפחתו ואחרים, כאשר ביסוד הצעת חוק הושם עיקרון טובת הילד כשיקול מרכזי בקבלת ההחלטות ולבית המשפט סמכות לברר ולהחליט לפי מיטב שיפוטו מהי טובת הילד ומיהם האנשים המרכזיים בחייו. כאמור, הצעת החוק הונחה בפני הכנסת בשנת 2003 וטרם טופלה.

פתרון אפשרי למחלוקות מעין אלה במשפחה מאחר והחוק אינו נותן מענה הוא תהליך של גישור בין בני המשפחה, אשר מאפשר בחינת הצרכים והאינטרסים של כל אחד מבני המשפחה.