שיקולי צדק בחלוקת רכוש

בדרך כלל חלוקת הרכוש בין בני זוג עפ"י המשטר הרכושי של חוק יחסי ממון הוא שיוויוני, שכן, החוק במדינת ישראל, אינו מכיר באשם בפירוק הנישואין ובית המשפט לא יחלק את הרכוש, בהתחשב ב"תרומתו" השלילית של מי מבני הזוג לפירוק הנישואין.
למרות זאת, יש מקרים בהם בית המשפט ו/או בית הדין הרבני , כאשר הם רואים כי החלוקה השיוויונית של הרכוש אינה צודקת באופן מיוחד, הם נוהגים להשתמש בסעיף 8 לחוק יחסי ממון. השימוש בסעיף זה הוא במשורה , אך אפשרי.
סעיף 8 לחוק יחסי ממון נותן לבית המשפט שיקול דעת , באשר לחלוקת הרכוש באופן לא שיוויוני בנסיבות מיוחדות.

לאחרונה, פסק בית הדין הרבני הגדול כי בית הדין רשאי לפעול על פי סעיף 8 לחוק יחסי ממון ולפגוע בבסיס השיוויון בחלוקת הרכוש, בין בני הזוג , בגין בגידה. בית הדין ראה בבגידה נסיבות מיוחדות שבהן אפשר לדון עפ"י סעיף 8 לחוק יחסי ממון, אך לא מסיבה של קנס או עונש, אלא משום התוצאות הכלכליות הנרחבות של פירוק הנישואין בשל הבגידה. והכוונה שהצד הנבגד, יאלץ כתוצאה מההתנהגות הבוגדנית והמפתיעה לבנות לו בית אחר, דבר אשר יש בו עלויות כלכליות. מה שאין כך, בנישואין שלא צלחו ששם לשני הצדדים יש חלק בפירוק הנישואין ובאחריות להכרח של בנית בית חדש. האחריות הכלכלית אשר הוטלה על הצד הנבגד באופן מפתיע וללא הכנה מראש , מזכה אותו להקלות באיזון המשאבים לטובתו. בכך מכניס בית הדין את גורם האשם לפסיקה בדרך עקיפה.

בית המשפט לענייני משפחה מכניס את גורם האשם אל הפסיקה בהתייחסו לאלימות במשפחה ולהברחת רכוש.

לאחרונה , תוקן חוק יחסי ממון הן באשר למועד פקיעת הנישואין והן באשר לסעיף 8 לחוק עצמו, וכיום לאור התיקון ,לבית המשפט לענייני משפחה והן לבית הדין הרבני ניתן שיקול דעת נרחב יותר לאזן את נכסי בני הזוג באופן שאינו מחצה על מחצה, אלא תוך התייחסות והתחשבות בכושר השתכרות ונכסים עתידיים, וזאת כדי להביא לכך ששני בני הזוג יצאו מהנישואין במצב של שיוויון כלכלי.