צוואה הדדית
כיום יש תיקון מס' 12 לחוק הירושה שנכנס לתוקף בתשס"ה (2005 ) ע"י תוספת סעיף 8 אשר מסדיר את הנושא של צוואה הדדית והיכולת לשנותה וזאת לאחר מקרים רבים שהגיעו לבתי משפט ועד לבית משפט עליון של צוואות הדדיות , שלאחר מות אחד מבני הזוג , בן הזוג השני ביטל את צוואתו והוריש את רכושו כולל הרכוש שקיבל מבן הזוג האחר למישהו אחר.
והתיקון אומר כך:
כאשר בני זוג מורישים את רכושם זה לזה או לצד ג' מתוך הסתמכות האחד על השני ואין זה משנה אם מדובר במסמך אחד או בשני מסמכים, מדובר בצוואה הדדית.
עפ"י התיקון לעניין ביטול הצוואה:
בחייהם של בני הזוג:
1 . ע"י הודעה בכתב על ביטול הצוואה למצווה השני.
2 . הוראה השוללת זכות לבטל צוואה הדדית בחיי בני הזוג אינה תקפה.
לאחר מות אחד מבני הזוג:
בטרם חולק העיזבון:
הנותר בחיים יסתלק לטובת ילדו של המוריש או לטובת אחיו, מכל מנה או חלק בעיזבון שאמור היה לקבל.
לאחר שחולק העיזבון:
הנותר בחיים ישיב את כל שירש לפי הצוואה, אם השבה בעין בלתי אפשרית או בלתי סבירה, ישיב את שווי המנה או חלק מהעיזבון שירש.
לדעתי ,לא כדאי בנסיבות מסוימות לעשות צוואה הדדית , למרות התיקון לחוק.
התיקון לחוק לא עמד עדיין במבחן משפטי ואינו מושלם ויש איתו מספר אי בהירויות שהאדם המצווה לא היה רוצה שדווקא המקרה שלו ייבחן בבית משפט, כי אף פעם אי אפשר לדעת מה בית משפט יפסוק.
ראשית, התיקון אינו מפרט דיו את הצד הפרוצדורלי של הודעת ביטול הצוואה . המחוקק הסתפק בזה שאמר שההודעה תהיה בכתב ויש להניח שהדבר יביא מחלוקות בעתיד, במה יש לראות הודעת ביטול כדין. גם ההגדרה בחוק של צוואה הדדית יכול שהיא רחבה מידי וכללית וזה יכול לגרום מחלוקת האם מדובר בזוג צוואות ספיציפי שנחשבות כצוואה הדדית או כשתי צוואות בלתי קשורות.
ולכן, כאשר מדובר בבני זוג יחסית צעירים ויכול לקרות מצב שאם אחד מבני הזוג ילך לעולמו והשני יקיים זוגיות שנייה, הוא יכול להוריש אח"כ את כל כספו , כולל הכסף שקיבל מבן זוגו הראשון לבן הזוג השני ואז לילדים לא יישאר, או לבזבז את כל הכסף בעודו בחיים ואז גם במקרה כזה לא יישאר לילדים כלום. יש כאן מידה של סיכון. ולכן, הצעתי האישית ואשר אינה מחייבת כמובן, להעדיף צוואות אישיות עצמאיות ונפרדות לכל אחד מבני הזוג.
