ככלל , ילדים אינם לוקחים חלק בתהליך הגישור, אך לעיתים השתתפותם הכרחית, כאשר מוקד הסכסוך מתרחש סביבם.
יחד עם זאת, חובתם של מגשר או מגשרת בבואם לנהל תהליך של גישור לצורך פרידה ו/או גירושין היא שעיקרון טובת הילדים תעמוד לנגד עיניהם ועליהם להעמיד את הדברים כך שיהיה הכרח להתחשב בטובתם של הילדים ולעיתים אף יצטרכו המגשר ו/או המגשרת לייצג את קולם של הילדים.
בבתי המשפט למשל, עד היום, קיימת התלבטות גדולה, האם לשתף ילדים בהליכים בבתי משפט לענייני משפחה והדעות נחלקות לכאן ולכאן. מזה כשנתיים מתנהל פרויקט מיוחד בבתי המשפט למשפחה בירושלים ובחיפה הבודק שיתוף ילדים בהליכים בבית המשפט לענייני משפחה.
במסגרת התהליך הגישורי להבדיל מבתי המשפט, יש אפשרות ליותר ספונטניות ויצירת הסדרים פחות נוקשים בהם נלקחים בחשבון צורכי הילדים בהקשר הפיזי ( למשל מיקום גיאוגרפי ) ובהקשר הריגשי וכן נלקח בחשבון הצורך בשיקום ריגשי לאחר הפרידה של ההורים.
מכאן, שקיימת אפשרות רבה יותר שתהליך הגישור הוא התהליך שבו הילדים יוכלו לדבר עם ההורים ולבטא את דאגותיהם וההורים יוכלו להקשיב להם באופן מבוקר. תהליך הגישור הוא המקום שבו אפשר לעשות את המהפכה בעניין הילדים. ולעיתים ניתן אף לשתף את הילדים, בנושאים הנוגעים להם בלבד, תוך הקשבה לצורכיהם, התייחסות בכבוד לתובנותיהם ורצונותיהם והכרה במקומם של הילדים במשפחה החדשה שנוצרה. קרי שתי משפחות חד הוריות או אחר.
בפועל, המגשר ו/או המגשרת יכולים להיפגש עם כל ילד בנפרד או עם כל הילדים יחד, ללא נוכחות הורים. השיחה בין המגשר ו/או המגשרת לילדים תהיה חסויה, אלא אם כן, המגשר/ המגשרת יקבלו את הסכמתם של הילדים לחשוף הדברים כולם או מקצתם בפני ההורים. מידע כזה עשוי לעזור להורים להגיע להחלטות הנכונות והמתאימות בקשר לילדים שלהם.
תיתכן אף פגישה משותפת עם ההורים והילדים ובה כולם יחד ידברו על צורכי הילדים. מפגש כזה יכול להבהיר לילדים כי הוריהם מנסים להסדיר את המחלוקות ביניהם בצורה שקטה ושאין מנהלים "מלחמה" על גבם של הילדים. הילדים נוכחים לדעת כי הוריהם מתחשבים ברצונותיהם וצורכיהם וכי לא נשכחו בתוך כל מערבולת הפרידה. בכל מקרה , לבסוף, האחריות לקבלת ההחלטות היא על ההורים .
